חוסן ניהולי וארגוני - עם כלביא

בזמן שמתרחשת מלחמה - נבחנים לא רק ארגונים, אלא גם האנשים שמרכיבים אותם.

חוסן ארגוני לא נבנה רק במסמכים, נהלים, תרחישי המשכיות עסקית או בגיבויים.

הוא נבנה קודם כל בחוסן אישי של כל אחד ואחת מאיתנו, בחוסן של ההנהלה והדירקטוריון, של מנהלים, עובדים, צוותי תמיכה, ושל כל מי שממשיכים להחזיק את המערכת בשעות הקשות.

אני משוחחת היום עם מנהלים שעובדים מהבית ומנהלים את הארגונים שלהם מרחוק, דואגים לעובדים שלחלקם נפגעו הבתים והם פונו למלונות או לבתים של משפחה בלי שום ציוד אישי עליהם, עובדים שמגבים מערכות תוך כדי הכאוס, משיבים לשאלות של לקוחות תוך כדי שהם מרגיעים את הילדים והנכדים שלהם - וזה חוסן.

אני פוגשת הנהלות ששואלות לא רק איך להפעיל את הארגון והאם להפעיל אותו כעת כאשר מוגדר משק חירום, אלא איך לשמור על רוח הצוות, איך לנהוג באנושיות דווקא עכשיו - וזה חוסן אמיתי.

ומה זה חוסן ארגוני בעיניי?

זה קודם כל לתכנן מראש, אבל לדעת להיות גמיש ולהגיב נכון גם כשהתוכנית משתנה.

זה לא רק לשמור על המשך השירות, אלא גם על הקול האנושי של הארגון.

זה לדעת שהמשבר הוא זמני, אבל הדרך שבה נגיב אליו תישאר בזיכרון לאורך זמן.

בתפקידי אני מלווה הנהלות ודירקטוריונים בבניית תוכניות אסטרטגיות, בניהול סיכונים, תרחישי סייבר, ותכנון המשכיות עסקית, אבל המסר הכי חשוב בימים אלה הוא: הטכנולוגיה היא אמצעי שמסייע לארגון בעת משבר, האנשים הם העוגן.

אם נשמור על שניהם, נוכל לעבור כל משבר, ואפילו לצמוח ממנו.